תהליך הקמתו של בית הכנסת האשכנזי “קדושי עם ישראל“ שברמת הנשיא –בת ים
במחצית שנות ה-60 של המאה הקודמת התחיל להיבנות בחלקה הדרום המזרחי של העיר בת-ים שכונה חדשה “רמת הנשיא” על שמו של נשיא המדינה השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי.
בין בתי הספר הראשונים שנבנו בשכונה היה גם בית הספר ממלכתי דתי “הראל” ברחוב “כובשי החרמון” שנפתח בשנת 1965. קבוצת יהודים שרובם עולים חדשים שחלק ניכר מהם שרדו את השואה רצו להמשיך במנהגם ולקיים בית תפילה עבור הציבור האשכנזי ובעקבות בקשתם עירית בת – ים הציעה שהתפילות יערכו בבית ספר הראל. אי לכך נפתח בית התפילה לציבור האשכנזי בסוף שנת 1965.
התפילות בשבתות ובחגים נערכו באולם האוכל של בית הספר שהיה אולם גדול וכך התאפשר מקום מרווח עבור כל המתפללים. בין הפרוזדור הכניסה לבית הספר ואולם האוכל ישנו חדר קטן ששימש כעזרת נשים. התפילות היום יומיות נערכו בבוקר ובערב באחת מהכיתות של בית הספר. לבית הכנסת הובא ספר תורה שנשמר בארון קטן נייד על גלגלים. כל יום שישי הועבר ארון הקודש לאולם חדר האוכל ולאחר צאת השבת ארון הועבר בחזרה לכיתה שבו התקיימו התפילות היומיות. כל שנה לפני חגי תשרי נבנתה סככה בחצר בית הספר בצמוד לחלונות חדר האוכל ששמשה כעזרת נשים נוספת.
ציבור המתפללים היה ברובו מורכב מאנשים ששרדו את השואה שמקורם מארצות מזרח אירופה: רומניה, הונגריה, ברית המועצות, צ’כיה, פולין וגם כ%- 20 אחוז שעלו מארצות דרום אמריקה: בעיקר אורוגואי וארגנטינה.
ועד בית הכנסת עם מתפללים נוספים בתמונה לפני ארון הקודש
מדי יום נערכו תפילות שוטפות כל בוקר ולקראת כל ערב ובשבתות בבוקר התקיימו שני מנינים אחת בשעה 06:00 והשני בשעה 08:15.
בני עדת המרוקאית קבלו גם כן כיתה אחת בבית הספר הראל שבה נערכו התפילות. במהלך שנות השבעים התחלו דיונים בין הוועדים של שני בתי הכנסת הללו עם המועצה הדתית ועם עירית בת ים לצורך בניית משכני קבע לבתי תפילה עבורם.
עירית בת-ים התחייבה לספק את שטח האדמה שבו יבנו בתי הכנסת ומועצה הדתית הבטיחה לבנות את השלד עבור הבניינים. החלטה הייתה ששני בתי הכנסת יבנו בשטח סמוך זה לצד זה. בית כנסת האשכנזי “קדושי עם ישראל” ובית הכנסת “מורשת אבות” עבור העדה המרוקאית.
לאחר הגשת התוכניות ואישורן ע”י הרשויות השטח שנקבע היה ברחוב “ליבורנו” ובניית בתי הכנסת התחילה במחצית השנייה של שנות השבעים.
המעבר למשכן החדש
במהלך שנת 1979 נמסרו הבניינים לוועדים בתי הכנסת. וועד בית הכנסת “קדושי עם ישראל” החליט לקראת חגי תשרי שכבר בראש השנה תש”מ (ספטמבר) 1979 יתקיימו תפילות החג בכל מצב. הבניין נמסר ללא טיח, ללא ריצוף, ללא חלונות וללא דלתות.
בימים הבודדים שנותרו עד לכניסת החג הותקנו חלונות פשוטים (לא אלה הקיימים כיום) וגם דלת הכניסה שהייתה עשויה מברזל בדומה לסורגים שהמרווח ביניהם היה פתוח ללא כיסוי כלשהוא, ולכן אחרי החגים הדלת כוסתה ביריעות ניילון למניעת כניסת הקור והגשם.
את ארון הקודש הנייד ועמוד התפילה העברנו מבית הספר ובתור במה לקריאת התורה השתמשו בשולחן מרובע. הספסלים עבור המתפללים התקבלו בהשאלה מבית הכנסת של הלבנונים שבאותו שנה הם חנכו את בית התפילה “בית יעקב.” כל הרהוט ששימש להם לתפילה בעבר נשאר במבנה שבו קיימו את תפילתם עד למעבר למשכנם החדש. מדובר על המבנה הקיים במרכזה של סמטת השומרון שכיום פועל בו קונסרבטוריון.
למרות כל המגבלות נערכו את תפילות החגים כדין כאשר באותם הזמנים מספר המתפללים היה רב. בימי החול נערכו התפילות בחדר הקטן שכיום משמש כמטבחון ורק בשבתות ובמועדים נערכו התפילות באולם בית הכנסת.
באולם התפילה הותקן ארון קודש ובו שלושה ספרי תורה.
נציגי וועד בית הכנסת באותם הימים המשיכו בתפקידם כפי שמולאו אותו בנאמנות בשנים הקודמות באשר בית הכנסת פעל בבית הספר הראל. בשנים הראשונות התפילות נערכו באותה מתכונת כמו בעבר ובשבתות התקיימו שני מניינים.
בחג החנוכה של אותה שנה נערכה בבית הכנסת החדש הבר מצווה הראשונה.
הרב שאול יוסף ויינגרטן ז”ל שהיה הרב הראשי האשכנזי של בת ים, באותם הימים הוא היה רב השכונה והיה מבקר לעתים קרובות בבית הכנסת. במהלך השנים רבנים נוספים פקדו את בית הכנסת שלנו והיוו את צלע הרוחני של המקום ביניהם הרב אלכיס ז”ל והרב יעקב רוזין יבדה לחיים ארוכים מוודא ומקפיד שסדר התפילות יערכו עפ”י ההלכה.
ככל שהזמן עבר הושלמו הפעולות הנחוצות להפעלת בית הכנסת בצורה טובה ונעימה. נעשה ריצוף, צבע, הותקנו דלתות וחלונות חדשים, הותקן ארון קודש מפואר, הורכבה במה יפה שנתרמה ע”י משפחת גרשנוביץ, הוזמן ריהוט חדש, שופץ החדר הקטן ונהפך למטבחון . כמו כן הותקנו מנורות שנתרמו ע”י המתפללים, הוזמנו לוחות זיכרון והותקנו מזגנים. כמו כן במהלך השנים הוכנסו ביראת כבוד ושמחה ספרי תורה חדשים לבית הכנסת.
כל הפעולות והפריטים הקיימים בבית הכנסת התאפשרו בעקבות התרומות של המתפללים עצמם ומלבד לסיוע שהתקבל בהתחלה מהעירייה והמועצה הדתית עבור בניית בית הכנסת לא התקבל כל סיוע נוסף מאף גורם כל שהוא או תרומה משמעותית מגורם חיצוני.
המאמצים להפיכת בית הכנסת למקום תפילה נעים ונח נעשה הודות הפעילות של המייסדים שלצערנו הם כבר לא עמנו ובעשרים שנים אחרונות בזכותו של מר יוסף רכט שמקדיש רב זמנו לשיפור תמידי של מצב בית הכנסת לרווחת המתפללים ולכן מגיע לו תודה וברכה , בריאות רבה ושנים ארוכות.
במהלך השנים בית הכנסת ידע ימים של שמחה שבו בני נוער חגגו בר מצווה, עליות לתורה של חתנים וגם נתינת שמות לבנות שנולדו. כמו כן ידענו גם ימים של עצב כאשר חלק ניכר מהמתפללים במהלך השנים הלכו לעולמם.
שלוש פעמים נפרץ בית הכנסת ובהן נגנבו כסף מקופות הצדקה, ספר תורה ופרטים עשויים מכסף כגון: כתר תורה, רימונים, טס כסף ואצבע עבור קריאה בתורה פריטים מפוארים שנתלו על ספרי התורה. הדבר מאד עיצב את קהל מתפללים ולמעשה מאז לא הייתה באפשרותנו לרכוש מחדש את הפריטים הללו וגם הם לא נתרמו בשנית.
ההרגשה בבית הכנסת נעימה וטובה ואנשים שפוקדים את בית הכנסת חשים בו באווירה ביתית וקבלת אורחים ברוחב לב. פעמים רבות שמענו מאנשים שעברו למקום חדש ועזבו את בית הכנסת שלא התאקלמו בקלות במקום החדש וגם לא יכלו לשכוח את ההרגשה הטובה שהייתה להם בבית הכנסת “קדושי עם ישראל”.
עם פרוץ מגפת הקורונה הייתה ירידה זמנית בפעילות בית הכנסת אבל עם הזמן בית התפילה חזר לפעילותו הרגילה.
כיום בית הכנסת נענה מפעילות שוטפת יום יומית ובו מתקיים תפילות סדירות, פועל כולל וניתנים שיעורים מעניינים ומועילים כן בשבתות וכן באמצע השבוע שחלקם בזכותם של הרב ערן, הרב עמית והרב ברוך. יישר כוחכם!
בהמשך מצורפים מספר תמונות שצולמו בבית הכנסת.
במהלך הקריאה בתורה
מכינים את בית הכנסת לקראת שמחה תורה
ארוחת הבוקר של היונים
קידוש עם סיום תפילת שחרית
